Vayedaber

אֲבַק רִבִּית אֵינָהּ יוֹצְאָה בְּדַיָּינִין, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ רִבִּית קְצוּצָה אֵינָהּ יוֹצְאָה בְּדַיָּינִין.

Traduction

If a debtor paid a hint of interest and petitions the court to have it returned to him, it is not repossessed from the creditor by the judges of the court. And Rabbi Yoḥanan says: Even fixed interest is not repossessed by the judges. Abaye holds that transgressions are effective, and the interest now belongs to the creditor and cannot be repossessed, in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan. Therefore, the judges do not appropriate it. Rava holds that transgressions are not effective, and the creditor is in unlawful possession of the interest. Therefore, the judges repossess it, in accordance with the opinion of Rabbi Elazar.

Rachi non traduit

אבק רבית. הבא ע''י מכר כגון המוכר שדהו ואמר אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא לך באלף זוז ואם לגורן בי''ב מנה וברבית קצוצה קמיפלגי אביי דאמר מהני כרבי יוחנן ורבא כר' אלעזר דהכא ליכא קרא לא הכי ולא הכי:

אֲמַר לֵיהּ: הָתָם בִּסְבָרָא פְּלִיגִי? הָתָם בִּקְרָאֵי פְּלִיגִי! דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן? אָמַר קְרָא: ''בַּנֶּשֶׁךְ נָתַן וְתַרְבִּית לָקַח וָחָי לֹא יִחְיֶה'', לְחַיִּים נִיתַּן וְלֹא לְהִישָּׁבוֹן.

Traduction

Rav Aḥa said to Rav Ashi: There, in the dispute concerning fixed interest, do Rabbi Elazar and Rabbi Yoḥanan disagree with regard to logical reasoning, i.e., the principle of whether transgressions are effective? Not so; rather, they disagree there with regard to the interpretation of the verses, as Rabbi Yitzḥak said: What is the reasoning of Rabbi Yoḥanan? The verse states: ''[He] has given forth upon interest, and has taken increase; shall he then live? He shall not live; he has done all these abominations; he shall be put to death; his blood shall be upon him'' (Ezekiel 18:13). Apparently, a usurer is subject to divine punishment for his life, but the interest is not subject to returning. This is the source for the opinion of Rabbi Yoḥanan.

Rachi non traduit

התם בסברא פליגי. בתמיה קאמר. התם בקראי פליגי כו':

לחיים ניתן. כלומר שלא יחיה ולא להשבון ואפי' לרבא מהני דהא כתיב קרא:

רַב אַחָא בַּר אַדָּא אָמַר מֵהָכָא: ''וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ... אֲנִי ה''' — לְמוֹרָא נְתַתִּיו, וְלֹא לְהִישָּׁבוֹן.

Traduction

Rav Aḥa bar Adda said that the source for the opinion of Rabbi Yoḥanan is from here: ''Take no interest of him or increase, but fear your God, that your brother may live with you. You shall not give him your money upon interest, nor give him your provisions for increase; I am the Lord'' (Leviticus 25:36–38). In effect, God is saying: I have made a usurer subject to punishment for insufficient fear of Me, but the interest is not subject to returning.

רָבָא אָמַר מֵהָכָא: ''הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵל עָשָׂה מוֹת יוּמָת דָּמָיו בּוֹ יִהְיֶה'', ''וְהוֹלִיד בֵּן פָּרִיץ שׁוֹפֵךְ דָּם'' — הוּקְּשׁוּ מַלְוֵי רִבִּית לְשׁוֹפְכֵי דָמִים: מָה שׁוֹפְכֵי דָּמִים לֹא נִיתְּנוּ לְהִישָּׁבוֹן, אַף מַלְוֵי רִבִּית לֹא נִיתְּנוּ לְהִישָּׁבוֹן.

Traduction

Rava said that the source for the opinion of Rabbi Yoḥanan is from here: ''Has lent at advance interest, or exacted accrued interest; shall he live? He shall not live! He has done all these abominations; he shall be put to death; his blood shall be upon him'' (Ezekiel 18:13). And an earlier verse states: ''If he fathers a son that is a robber, a shedder of blood'' (Ezekiel 18:10). Usurers are thereby juxtaposed to shedders of blood, i.e., murderers: Just as the sins of shedders of blood cannot be undone, so too, the sins of usurers cannot be undone.

וְאָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר? דְּאָמַר קְרָא: ''וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ'' — אַהְדַּר לֵיהּ, כִּי הֵיכִי דְּנֵיחֵי עִמָּךְ.

Traduction

And Rav Naḥman bar Yitzḥak said: What is the reasoning of Rabbi Elazar? As the verse states: ''Take no interest of him or increase; but fear your God, that your brother may live with you'' (Leviticus 25:36). The verse teaches that one must return the interest to the debtor so that he will be able to live together with you.

וְאֶלָּא בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי אַבָּיֵי וְרָבָא? בְּשִׁינּוּי קוֹנֶה.

Traduction

The Gemara asks: But if this matter is not a consequence of the dispute of Abaye and Rava, with regard to what case do Abaye and Rava disagree? The Gemara answers: There is perhaps no practical dispute between them, and they disagree only with regard to the theoretical question of whether deviation from what is stated in the Torah is effective. According to the opinion of Abaye, if there is no verse teaching otherwise, a transgression is presumed to be effective. According to the opinion of Rava, it is presumed to be not effective. They, therefore, disagree as to which halakhot reflect the rule and which are exceptions.

Rachi non traduit

בשינוי קונה. דאביי סבר שינוי ששינה ועבר על דעת המקום קונה בר מהיכא דכתיבי קראי ולרבא לא קני אלא היכא דכתיבי קראי. ולא איתפרש לן דליהוי מידי בינייהו אלא תירוצי דהני תיובתא דמר אית ליה דמשום דמהני ולא מהני הוא ומר אית ליה משום טעמא דקראי. ונ''ב דמצינו למימר בשינוי קונה כגון גוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאן בגדים דלאביי קנה ואינו משלם אלא עצים וצמר ולרבא לא קנה ומשלם הבגדים והכלים וכי פרכינן לעיל לרבא מהא דקתני הגוזל עצים ועשאן כלים כו' לא תימא שאני התם דכתיב אשר גזל אלא הכי תימא אנא דאמרי כמאן דאמר שינוי לא קני דפלוגתא היא בבבא קמא בפרק מרובה (בבא קמא דף סו.) ובהגוזל קמא (שם צד.) דאיכא למאן דאמר שינוי קונה ומפיק טעמא מאשר גזל כעין שגזל ואיכא למאן דאמר שינוי לא קני ויליף מוהשיב את הגזילה מכל מקום אם כן מה ת''ל אשר גזל לומר שאינו מוסיף חומש על גזל אביו:

הכי גרסי' ל''א בהני שינויי דשנינן. ובין האי לישנא ללישנא דשמיע לי בשינוי קונה ליכא מידי אלא זה ירושלמי וזה בבלי:

לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא, בְּהָנֵי שִׁינּוּיֵי דְּשַׁנִּינַן, בְּרִבִּית קְצוּצָה — לְאַבָּיֵי לָא מַהְדַּר רִבִּית, לְרָבָא מַהְדַּר רִבִּית.

Traduction

§ The Gemara presents an alternative version of the answer to this question: In accordance with the answers we answered above, Abaye and Rava disagree with regard to fixed interest. According to the opinion of Abaye that transgressions are effective, the creditor does not need to return the interest, as he has acquired it. But according to the opinion of Rava that transgressions are not effective, the creditor must return the interest, as it still belongs to the debtor.

וְהָא אַבָּיֵי נָמֵי סָבַר מַפְּקִינַן רִיבִּית קְצוּצָה בְּדַיָּינִין! דְּאָמַר אַבָּיֵי: הָדֵין דְּמַסֵּיק בְּחַבְרֵיהּ אַרְבַּע זוּזֵי בְּרִיבִּיתָא, וִיהַביה לֵיהּ לְמַלְוֶה (בְּחָנוּתֵיהּ) [בְּגַוַּיְיהוּ] גְּלִימָא דְּשָׁוֵי חַמְשָׁא בְּאַרְבְּעָה — כִּי מַפְּקִינַן מִינֵּיהּ, אַרְבְּעָה מַפְּקִינַן מִינֵּיהּ, וְהַאי זוּזָא בְּמַתָּנָה הוּא דִּיהַב לֵיהּ. וְרָבָא אָמַר: חַמְשָׁא מַפְּקִינַן מִינֵּיהּ. מַאי טַעְמָא? כּוּלַּהּ בְּתוֹרַת רִיבִּיתָא קָאָתֵי לִידֵיהּ!

Traduction

The Gemara objects: But Abaye also holds that we repossess fixed interest by the authority of the judges, as Abaye said: In the event that this one, who was collecting a debt from another, demanded that he pay four dinars as interest, and the debtor gave to the creditor, in his store, a cloak that was worth five dinars in place of the four dinars of interest, the halakha is that when we repossess the interest from the creditor, we repossess only four dinars from him. And as for that additional one dinar, one presumes the debtor gave it to him as a gift. And Rava said: We repossess all five dinars from him. What is the reason? All of it came into his possession by virtue of a payment of interest. In any event, it is clear that Abaye holds that fixed interest is repossessed by the court.

אֶלָּא, כִּי קָא מִיפַּלְגִי אַבָּיֵי וְרָבָא בְּשִׁינּוּי קוֹנֶה.

Traduction

The Gemara concludes as earlier: Rather, there may be no practical dispute between them, as when Abaye and Rava disagree, it is only with regard to the theoretical question of whether deviation from what is stated in the Torah is effective.

תָּנוּ רַבָּנַן: ''כָּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא תַקְרִיבוּ'', מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? אִם בְּ''לֹא תִשְׁחֲטוּ'' — הֲרֵי כְּבָר אָמוּר לְמַטָּה! אֶלָּא מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ''בַּל תַּקְרִיבוּ''? — ''בַּל תַּקְדִּישׁוּ''. מִכָּאן אָמְרוּ: הַמַּקְדִּישׁ בַּעֲלֵי מוּמִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ עוֹבֵר מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת.

Traduction

§ The Gemara returns to the topic of blemished animals. The Sages taught in a baraita: Why must the verse state: ''But whatever has a blemish, you shall not offer; for it shall not be acceptable for you'' (Leviticus 22:20)? If it serves to teach that you may not slaughter a blemished animal as a sacrifice even if it has been consecrated, that is already stated below, later on in the passage, as the Gemara will soon explain. Rather, why must the verse state that you may not offer a blemished animal? This serves to teach that you may not consecrate it. From here, the Sages stated (Tosefta 1:10): One who consecrates blemished animals for sacrifice on the altar violates five separate categories of prohibition.

Rachi non traduit

תנו רבנן אם בל תשחטו הרי כבר אמור למטה. שלא ישחטו בעל מום למזבח. ולקמן מפרש לה והקטרה נמי וזריקת דמו לקמן מפרש:

א''כ מה ת''ל לא תקריבו לא תקדישו:

ה' שמות. לקמן יליף להו:

המקדיש בעלי מומין. והקטירן כולן לעולה:

מִשּׁוּם ''בַּל תַּקְרִיבוּ'', ''בַּל תַּקְדִּישׁוּ'', ''בַּל תִּשְׁחֲטוּ'', וּמִשּׁוּם ''בַּל תִּזְרְקוּ'', וּמִשּׁוּם ''בַּל תַּקְטִירוּ כּוּלּוֹ'', וּמִשּׁוּם ''בַּל תַּקְטִירוּ מִקְצָתוֹ''. מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אָמְרוּ: אַף קַבָּלַת הַדָּם.

Traduction

He is liable for violating the prohibitions: You may not offer a blemished animal as an offering, i.e., you may not consecrate it; you may not slaughter it; and for the prohibition: You may not sprinkle its blood; and for the prohibition: You may not burn all of it on the altar; and for the prohibition: You may not burn part of it. The Sages said in the name of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda: One also violates a prohibition against the collection of the blood.

אָמַר מָר: אִם ''בַּל תִּשְׁחֲטוּ'' — הֲרֵי אָמוּר לְמַטָּה. הֵיכָן אָמוּר? דְּתַנְיָא: ''עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ חָרוּץ אוֹ יַבֶּלֶת לֹא תַקְרִיבוּ'' — מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? אִם ''בַּל תַּקְדִּישׁוּ'' — הֲרֵי כְּבָר אָמוּר לְמַעְלָה, אֶלָּא מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ''בַּל תַּקְרִיבוּ''? — ''בַּל תִּשְׁחֲטוּ''.

Traduction

The Gemara interjects: The Master said above: If one suggests that the prohibition in Leviticus 22:20 teaches that you may not slaughter a blemished animal as an offering, that is already stated below, later on in the passage. The Gemara asks: Where is it stated? The Gemara answers: As it is taught in a baraita: Why must the verse state: ''Blind, or broken, or maimed, or having a cyst, or scabbed, or scurvy, you shall not offer'' (Leviticus 22:22)? If this serves to teach that you may not consecrate them, that is already stated above, in verse 20. Rather, why must the verse state that you may not offer these animals? This serves to teach that you may not slaughter them if they have been consecrated.

''וְאִשֶּׁה לֹא תִתְּנוּ מֵהֶם'' — אֵלּוּ אִשִּׁים, אֵין לִי אֶלָּא כּוּלָּן, מִקְצָתָן מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ''מֵהֶם''.

Traduction

The baraita continues: The verse states: ''Nor make an offering by fire of them upon the altar unto the Lord'' (Leviticus 22:22). These words teach that one may not burn a blemished animal in the fires of the altar. I have derived only that it is prohibited to burn all of the animal. From where is it derived that it is prohibited to burn some portions of the animal? The verse states: ''Of them,'' which prohibits the burning of even part of them.

Rachi non traduit

אלו אשים. הקטרת אימורין:

זְרִיקַת דָּמִים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ''עַל הַמִּזְבֵּחַ'', ''לַה''' — לְרַבּוֹת שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ.

Traduction

From where is it derived that sprinkling the blood of a blemished animal is prohibited? The verse states: ''Upon the altar,'' thereby indicating that one may not sacrifice any part of it, even its blood, on the altar. The verse continues: ''Unto the Lord,'' which serves to include the scapegoat of Yom Kippur in this prohibition, that it may not be blemished even though it is not sacrificed on the altar.

Rachi non traduit

לרבות שעיר המשתלח. שהמקדישו בעל מום לוקה משום לא תקדישו:

וְ''לַה''' — לְרַבּוֹת הוּא? וְהָתַנְיָא: אִי ''קָרְבָּן'' — שׁוֹמֵעַ אֲנִי אַף קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, שֶׁנִּקְרְאוּ ''קָרְבָּן'', כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: ''וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן ה'''!

Traduction

The Gemara interjects: And does the term: ''Unto the Lord,'' serve to include the scapegoat? But isn’t it taught in a baraita: The Torah condemns one who slaughters an offering outside the Temple ''and has not brought it unto the door of the Tent of Meeting, to present it as an offering unto the Lord'' (Leviticus 17:4)? If the verse had stated only ''offering,'' I would derive that one is liable even for slaughtering animals consecrated for Temple maintenance outside the Temple, for they are also called an offering, as it is stated: ''And we have brought the Lord’s offering, what every man has found: Articles of gold'' (Numbers 31:50).

Rachi non traduit

קרבן. בשחוטי חוץ כתיב ואל פתח אהל מועד לא הביאו וגו' להקריב קרבן לה':

הכי גרסינן אי קרבן שומע אני כו'. ומהדר אדלעיל בתורת כהנים דקתני לעיל יכול השוחט חולין בפנים יהא חייב ת''ל קרבן על הקרבן הוא חייב ואינו חייב על החולין אי קרבן שומע אני כו' כלומר אי קרבן קא דרשת שומע אני אפילו השוחט בדק הבית בחוץ יהא חייב כרת שהרי הם נקראו קרבן כענין שנאמר ונקרב את קרבן ה' וגו' כלי זהב אצעדה וצמיד דהיינו למלאכת המשכן:

תַּלְמוּד לוֹמַר ''וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְגוֹ''' — הָרָאוּי לְפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם שׁוֹחֲטֵי חוּץ, שֶׁאֵין רָאוּי לְפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֵין חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם שׁוֹחֲטֵי חוּץ.

Traduction

Therefore, the verse states: ''And has not brought it to the entrance of the Tent of Meeting'' (Leviticus 17:4). This teaches that one is liable only for sacrificing an animal fit to be sacrificed within the entrance of the Tent of Meeting or the Temple due to the prohibition of slaughtering offerings outside the Temple. But one is not liable for sacrificing an animal not fit to be sacrificed within the entrance of the Tent of Meeting due to the prohibition of slaughtering offerings outside the Temple.

Rachi non traduit

שאינו ראוי לפתח אהל מועד. כגון קדשי בדק הבית שאינם ראויין לבא לפתח אהל מועד שהרי בעלי מומין הן דאמרן לעיל המתפיס תמימין לבדק הבית עובר בלא תעשה:

אוֹצִיא אֲנִי אֶת אֵלּוּ, וְלֹא אוֹצִיא פָּרַת חַטָּאת וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, שֶׁהֵן רְאוּיִין לְפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד — תַּלְמוּד לוֹמַר ''לַה''', מִי שֶׁמְּיוּחָדִין לַה', יָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁאֵין מְיוּחָדִין לַה'.

Traduction

I might exclude these animals consecrated for Temple maintenance, but not exclude the red heifer of purification, whose ashes are used to purge the impurity imparted by a corpse, and the scapegoat, despite the fact that neither are sacrificed on the altar, as they are unblemished and therefore fit to come to the entrance of the Tent of Meeting. Therefore, the verse states: ''Unto the Lord,'' to teach that one is liable only for those animals that are exclusively the Lord’s as offerings. These, the red heifer of purification and the scapegoat, are excluded, as they are not exclusively the Lord’s as offerings, but rather they serve unique ritual functions. In any event, the term ''unto the Lord'' is interpreted as excluding, rather than including, the scapegoat.

Rachi non traduit

אוציא את אלו ולא אוציא את פרת חטאת. פרה אדומה שאם שחטה בחוץ שלא כמצוותה שלא ע''ג מערכתה שיתחייב כרת וכן שעיר המשתלח אם שחטו בחוץ יתחייב כרת שהרי תמימין הן דבפרה כתיב (במדבר י''ט:ב') אשר אין בה מום ושעיר מרבינן (ליה) לעיל שלא יהא בו מום:

יצאו אלו. אלמא להוציא שעיר הוא:

Tossefoth non traduit

ולא אוציא פרת חטאת ושעיר המשתלח. פירש''י ביומא פ' שני שעירי (יומא דף סג:) דל''ג פרת חטאת שהרי בפ' בתרא דזבחים (דף קיב.) תנן פרת חטאת ששרפה חוץ מגיתה ושעיר המשתלח שהקריבו בחוץ פטור שנאמר ואל פתח אהל מועד לא הביאו כל שאינו ראוי לפתח אהל מועד ופריך בגמ' עלה ושעיר המשתלח לא ראוי לפתח אהל מועד הוא והתניא ומייתי הך ברייתא דהכא ואי גרס בה פרת חטאת כי היכי דפריך משעיר המשתלח הכי נמי הוה מצי למיפרך מפרת חטאת ואין התירוץ שייך אפרת חטאת ומשום הכי פרש''י דל''ג ליה וקשה על הא דמשני עלה בזבחים (דף קיג:) לא קשיא כאן קודם הגרלה כאן לאחר הגרלה קודם הגרלה הוה ראוי לפתח אהל מועד ואפילו הכי ממעט ליה קרא דאם הקריבו בחוץ פטור והא תניא בהדיא ביומא (דף סב:) דקודם הגרלה חייב השוחטו בחוץ וי''ל דלפי המסקנא דזבחים (שם) ניחא דמסיק לא קשיא כאן קודם ודוי כאן לאחר ודוי ולפי זה אפשר תרווייהו לאחר הגרלה אבל קודם הגרלה אפשר דחייב השוחט בחוץ כי ההיא דיומא:

אָמַר רָבָא: הָתָם, מֵעִנְיָינָא דִּקְרָא, ''וְאֶל פֶּתַח'' — לְרַבּוֹת, ''לַה''' — לְהוֹצִיא; הָכָא, דְּ''אִשֶּׁה'' — לְהוֹצִיא, ''לַה''' — לְרַבּוֹת.

Traduction

Rava said: There, in the baraita discussing offerings slaughtered outside the Temple, the halakha is derived from the context of the verse. The verse states: ''And has not brought it to the entrance of the Tent of Meeting'' (Leviticus 17:4), which serves to include any unblemished animal. Therefore, the following term: ''Unto the Lord,'' serves to exclude certain exceptions to the rule. Here, where the verse states ''fire'' (Leviticus 22:22), which serves to exclude animals not burned on the altar from the prohibition, the term: ''Unto the Lord,'' serves to include exceptions to that principle.

Rachi non traduit

התם. דאל פתח אהל מועד מרבה כל התמימין הקדושין להתחייב עליהן בחוץ לה' תו למה לי ודאי להוציא הוא:

אבל הכא דאשה להוציא. גבי בעלי מומין כתיב (שם כב) ואשה לא תתנו מהם וגו' ומשמע העולה לאישים חייב עליו מקדישו בעל מום משום לא תקדישו אבל שאינו עולה לאשים לא ואימעיט ליה שעיר הילכך לה' להוציא למה לי הא מיעטיה מואשה אלא ודאי לרבות הוא:

טַעְמָא דִּכְתַב קְרָא ''לַה''' הוּא דְּלָא מַיְיתֵי שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, הָא לָא רַבִּי קְרָא ''לַה''' הֲוָה אָמֵינָא שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ בַּעַל מוּם שַׁפִּיר דָּמֵי. מִכְּדִי, אֵין הַגּוֹרָל קוֹבֵעַ אֶלָּא בְּדָבָר הָרָאוּי!

Traduction

The Gemara objects: The baraita indicates that the reason why a blemished animal may not be brought as the scapegoat is that the verse writes: ''Unto the Lord.'' One may infer that had the verse not included the scapegoat by employing the term: ''Unto the Lord,'' I would say that it is permitted to sacrifice a blemished scapegoat. Now, of the two goats of the Yom Kippur service, one is selected as the scapegoat and one as an offering by lottery. As a rule, the lottery can establish the animals in their respective roles only if each is fit for either role. Given that a blemished animal cannot be sacrificed as an offering, it cannot be designated as the scapegoat either. The term ''unto the Lord'' therefore seems unnecessary.

Rachi non traduit

שפיר דמי. לאקדושיה:

הא אין הגורל. של שם קובע אלא בדבר הראוי לשם דכי מייתי ומגריל לא ידע אהי מינייהו סליק גורל של שם הלכך בעל כרחיך תרוייהו בעינן תמימין וקרא למה לי:

אָמַר רַב יוֹסֵף: הָא מַנִּי? חָנָן הַמִּצְרִי הִיא, דְּאָמַר: אֲפִילּוּ דָּם בְּכוֹס — מֵבִיא חֲבֵירוֹ וּמְזַוֵּוג לוֹ.

Traduction

Rav Yosef said: In accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Ḥanan the Egyptian, who said that if the scapegoat dies before being sent to the wilderness, even if the other goat has already been slaughtered and its blood collected in the cup, the slaughtered goat is nevertheless a fit offering, and the priest brings another goat and pairs it with the slaughtered goat to serve as the scapegoat. This new scapegoat is thereby designated without a lottery, and one might therefore suppose it can be blemished. The term ''unto the Lord'' is therefore needed to teach that it must be unblemished.

נְהִי דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְחָנָן הַמִּצְרִי, דְּלָא הָוֵי דִּיחוּי, דְּלָא צְרִיךְ הַגְרָלָה — מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ? דִּילְמָא מַיְיתֵי וּמַגְרִיל!

Traduction

The Gemara challenges: Granted that you learn from the statement of Ḥanan the Egyptian that he holds that there is no deferral of the second goat once it has already been slaughtered. But do you learn from him that the new scapegoat need not be designated by a lottery? Perhaps the priest brings two potential scapegoats and performs a lottery to decide between them. Therefore, the question again arises: What need is there for the term ''unto the Lord''?

אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף: הָא מַנִּי? רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּתַנְיָא: מֵת אֶחָד מֵהֶן — מֵבִיא חֲבֵירוֹ בְּלֹא הַגְרָלָה, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן.

Traduction

Rather, Rav Yosef said: In accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, as it is taught in a baraita: If one of the two goats dies, the priest brings another goat without another lottery; this is the statement of Rabbi Shimon. It is this scapegoat that, absent the term ''unto the Lord,'' could have been blemished.

רָבָא אָמַר: לֹא נִצְרְכָא, כְּגוֹן שֶׁהוּמַם בּוֹ בַּיּוֹם וְחִילְּלוֹ עַל חֲבֵירוֹ.

Traduction

Rava said: No, the term in the verse is necessary for a case where the scapegoat became blemished on that day of Yom Kippur, after it had been designated, and then the priest desacralized it by transferring its sanctity onto another blemished goat.

Rachi non traduit

כגון שהומם. לאחר הגרלה וחיללו על חבירו והוא בעל מום נמי וקמ''ל דהאי שחיללו לקי משום דהקדיש בעל מום ולהכי נקט חיללו דאי לאו דחיללו על בעל מום ליכא מלקות דלא תקדישו על השני:

Tossefoth non traduit

וקרא למה לי כגון שהומם לאחר הגרלה וחיללו על חבירו. והוא נמי בעל מום וקמ''ל דהאי שחיללו לקי משום דהקדישו בעל מום ולהכי נקט חיללו דאי לאו דחיללו על בעל מום ליכא מלקות דלא תקדישו על השני: